נגה אור ים

״נ֣וֹעַ תָּנ֤וּעַ אֶ֙רֶץ֙ כַּשִּׁכּ֔וֹר״

״נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר וְהִֽתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה וְכָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ וְנָפְלָה וְלֹא־תֹסִיף קֽוּם״ (ישעיהו כד, כ).

 

המיצב עוסק בשליטה בתנועת הפרט והחברה במרחב הציבורי דרך בחינה של חמש תחנות מרכזיות בישראל. תוך פירוק חומר צילומי-תיעודי בטכניקות שונות נחשפים מנגנוני שליטה ממסדיים המופעלים באמצעות התחבורה הציבורית.

הבחירה לעסוק בתחנות מרכזיות קשורה בזיהוי מבנים אלו כמרחבים לימינאליים, הן בבחינת המבנה והמטען ההיסטורי שהוא נושא והן ביחס למהות תנועת ההמון העובר בתוכו. אף שאותם מרחבים לימינאליים נדמים כתחנת מעבר סטרילית, אלו משקפים רבדים פוליטיים מקומיים וארציים רבים.

הבחירה לעשות שימוש בחומר צילומי-תיעודי ולפרקו נבעה מהצורך לעמת את הנרטיב ההגמוני עם מושג ה״פוסט-אמת״, תוך נטיעת נרטיבים מגוונים. בשל כך, לכל תחנה מרכזית בעבודה ייחדנו טכניקה שונה אשר תבטא את כלל המטענים החברתיים, ההיסטוריים והפוליטיים שטמונים בה, ובתוך כך גם את מנגנוני השליטה והדיכוי שהופעלו בתוכה.

ופאינה גיאורגיש