1/7

הגר פטר

''נושאי חורים''

"כָּל הַדְבָרים, שֶׁהֵחֵלּוּ לִהְיוֹת צוּרָה,

עָשֹוּ יָד אַחַת

לִהְיוֹת אֲלֻמָּה נִתֶנֶת לִקְשִׁירָה" (ישראל אלירז)

 

שנים לא הייתה לי היכולת להגיד את המילה המפורשת – אבא. מאז שנפטר הוא לא היה נוכח בשיח המשפחתי, כולנו המשכנו הלאה בשתיקה. אצלי נשארו זיכרונות מודחקים, מראות וצבעים, תחושות איִן וחוסר אינסופיות.

בחרתי בחומרים טבעיים, מתכלים, משני צורה המנסים לבנות יש מן האין. החלקים השונים, הנראים כטוטמים רזים, מדגישים את ההיעדר, ובולטים בנוכחותם הכהה, הקיומית, הממשית, כזו שעשויה מחומר מתפורר, מתפרק, נשרף. לצידם, מקטורן ישן של אבי, תלוי על קיר שלם, מפורק לגורמיו בקריעה ידנית, מבקשת להיאחז בשאריות החומר כדי לחקוק זיכרון.

זהו טקס קבורה פרטי, מסע סיזיפי למלא את החלל הריק. הוא מותיר פיסות חרבות של חומר, מוליכי זיכרון, מאחזים אחרונים במה שהיה.