1/6

ל. לאו

 ''שבעה''

 ''גופות בחלל''

שלושת חודשי מרץ של השנים 2016–2018 היו עבורי חודשים של מוות ואבל שבהם ליוויתי את שלוש הדמויות החשובות בחיי ליומן/ם האחרון. חודשים אלה חקקו בי שתי תובנות: האחת קשורה במים. אמנם הגוף שלנו מורכב ממים ודורש מים לתחזוקתו אבל כמעט כל מוות שליוויתי היה מוות בטביעה איטית כאשר הריאות מתמלאות נוזלים ומקשות על הנשימה. 

החוויה השנייה שלי קשורה לניירות. האדם משאיר אחריו בעיקר הרבה נייר –מכתבים, תמונות, תעודות, משכורות, יומני מסע, פתקים, ספרים ועוד. ניירות שאינם יכולים להמשיך ולהישמר ורובם מוצאים דרכם לאשפה. למדתי רבות מהניירות שמיינתי – על הקשיים בחייהן של אמי וסבתי, על מאבקים ועל ניצחונות, על יחסיהן עם העולם.

אם כן, לא מפתיע שחומר הגלם של עבודתי הוא הניירות שנשארו אחרי אמי, מהם פיסלתי את הדמויות. כל פסל עשוי מניירות הקשורים בתחום שונה בחייה של אמי. המיצב מורכב משלוש עבודות: "שבעה" – עבודת סאונד שבה אני מכניסה את הצופה למקום פרטי שבו אמי מדברת בשבעה על השעות שלפני מותה של סבתי, ברקע נשמעת סבתי המתלוננת ומגיבה לנאמר. לאחר מכן הדיון עובר לשיחה על התאבדות. כך שתיהן מדברות אלינו מעבר לקבר. במרחב המיצב מוצבים פסלי נייר בגודל טבעי בשלבים שונים של קריסה באמצעות טפטוף מים לתוכם. הווידאו המוצג לצידם מתאר את תהליך יצירת הפסל והניסויים של קריסות קודמות.